חברת ברכה והצלחה נכסים בת"א בע"מ ואח' נ' תג'ר ואח'

ב"כ התובעת 1 עו"ד אושרה פרוכטמן ב"כ התובעים 2- 5 עו"ד"ד ליאן קהת הנתבעים אינם מיוצגים (בתחילת ההליך היו מיוצגים ע"י עו"ד גיל-עד חריש) פסק דין

רקע

1.תביעה בסדר דין מקוצר לסילוק ידם של הנתבעים ולפינויים ממקרקעין המצויים ברחוב אבן גבירול 130 בתל אביב, במתחם המכונה "מתחם סומייל".

2.התובעת 1, חברת ברכה והצלחה נכסים בתל אביב בע"מ (להלן: "התובעת" או "ברכה והצלחה") הינה הבעלים של המקרקעין המצויים ברחוב אבן גבירול 130 בתל אביב הידועים כחלקה 15 בגוש 6213 (להלן: "חלקה 15"). כן הינה הבעלים (במשותף) של 2000/56016 חלקים במקרקעין הידועים כחלקה 16 בגוש 6213 המצויים אף הם ברחוב אבן גבירול 130 בתל אביב. התובעים 2-5 הינם הבעלים (במשותף) של 32016/56016 חלקים במקרקעין הידועים כחלקה 16 בגוש 6213 המצויים ברחוב אבן גבירול 130 בתל אביב (התובעת והתובעים 2-5, להלן: "התובעים"). חלקיהם של התובעים כולם בחלקה 16 בגוש 6213 יכונו להלן: "חלקה 16". חלקה 15 וחלקה 16 יכונו להלן: "המקרקעין".

התביעה

3.בחודש נובמבר 1998 או בסמוך לכך, פלשו הנתבעים או מי מהם לשטח פנוי בן מאות מטרים במקרקעין, תוך גידורו וסיכוכו. לאחר הפלישה הקימו הנתבעים מבנה בשטח הפלוש, ללא הסכמת התובעים וללא היתר בניה, והחלו מפעילים בו משתלה בשם "משתלת השקם" (להלן: "המשתלה").

4.התובעים פנו בעניין הפלישה ובניית המבנה ללא היתר לעיריית תל אביב, אך זו לא עשתה דבר בעניינם.

5.התובעים טוענים כי פלישת הנתבעים לשטח מהווה הסגת גבול במקרקעין, ועותרים לסילוק ידם של הנתבעים ופינויים מהמקרקעין. כן עותרים התובעים לפיצול סעדים, כך שיוכלו להגיש בעתיד תביעה כספית לתשלום דמי שימוש ראויים ולפיצויים בגין נזקים כספיים שנגרמו להם.

ההגנה

6.המקרקעין הינם מבנה ישן אשר הוקם בתחילת שנות ה-40 של המאה הקודמת וסביבו חצר הצמודה לו. הורי הנתבעים ולאחריהם הנתבעים עצמם מחזיקים במקרקעין ברציפות. לנתבעים אין מסמך המאשר את זכויותיהם בקרקע. לא ניתן לדעת מהי הזכות הבסיסית במסגרתה התיישבו הורי הנתבעים במקום, אם הסכמה בדיעבד, הסכמה מפורשת או מכללא, זכות בעלות או שימוש בלבד ואם הכוונה היתה לזכות זמנית או צמיתה, מאחר והגורמים המאשרים באותה תקופה, לא עסקו במתן הגדרה מדוייקת. הורי הנתבעים הבינו כי ניתנה להם זכות לשבת במקום דרך קבע ולגדל ילדיהם והחזיקו במקום חזקה נוגדת כבעלים. במשך עשרות השנים שחלפו, לא ניסה גורם כלשהו להגדיר את מעמדם במקום, ומנגד, איש, ובכלל זה החברות אשר רכשו את הקרקע, לא חלק על זכותם של הנתבעים להמשיך ולהחזיק במקרקעין. רוכשי הבעלות בקרקע לא פעלו במשך שנים רבות לפנות את התושבים במתחם סומייל, ובפעמים הבודדות בהן פונו תושבים, הדבר נעשה תמורת פיצוי כספי. במהלך השנים, טיפחו הנתבעים את הקרקע, ושינו מצבם לרעה מבחינה משפטית, בין היתר לאחר שהשקיעו ממיטב כספם וזמנם בטיפוח הקרקע ולא פעלו לרכישת מקרקעין אחרים. ובכך שינו מצבם לרעה.

7.נוכח האמור קמו לנתבעים זכויות חילופיות, קנייניות או מעין קנייניות במקרקעין, המקנות להם את הזכות להמשיך ולהחזיק במקרקעין, בין היתר זכות לבעלות בגין התיישנות וחזקה נוגדת, זיקת הנאה, דיירות מוגנת, ורשות בלתי הדירה.

8.לחילופי חילופין הנתבעים הינם, לכל הפחות, בני רשות במקרקעין, וביטולה של הרשות ופינוי הנתבעים מהמקרקעין, צריכים להיות מותנים בתשלום פיצויים בגין השקעות שהשקיעו הנתבעים במקרקעין. במתחם סומייל נקבעו זכויות בניה בשיעור גבוה מן המקובל ברחובות המקיפים, וזאת על מנת לאפשר לרוכשי הקרקע לממן את תשלום הפיצוי המגיע לתושבי מתחם סומייל כנגד הפינוי.

החלטה בבקשת רשות להגן

9.בהחלטה מיום 5/6/2008 ניתנה לנתבעים רשות להתגונן. אפס, כב' הש' טובי קובע כי טענות ההגנה קלושות ומתנה את הרשות להתגונן בהפקדה כספית של 20,000 ₪.

בהחלטתו קבע הש' טובי, בין היתר, את הדברים הבאים:

א.הבקשה והתצהיר הנלווה לה לוקים בחוסר פירוט של העובדות שבבסיס ההגנה. כך למשל, המבקשים אינם מציינים מה השימוש שעשו הוריהם המנוחים במקרקעין וממתי החלו המבקשים עצמם לעשות שימוש במקרקעין, ומה השימוש שעשו.

ב.המבקש 2 אינו מחזיק במקרקעין אלא אחיו, המבקש 1, בלבד. המבקש 1 לא הגיש כלל תצהיר תמיכה בבקשת הרשות להגן.

ג.ההצהרה לפיה הורי המבקשים החזיקו במקרקעין מתחילת שנות ה-40 של המאה הקודמת עומדת בסתירה להצהרה שניתנה על ידי המבקש 2, בהליך אחר, שם נטען כי תושבי סומייל התיישבו במקום רק בשנות ה-50.

ד.טענת המבקשים בדבר קיום זכויות קנייניות במקרקעין אינה יכולה לעמוד הואיל ומדובר במקרקעין מוסדרים שהבעלות בהם נרשמה על שם התובעים. על פני הדברים לא חלפה תקופת ההתיישנות (25 שנה) לפני כניסת חוק המקרקעין לתוקף.

ה.אין ממש בטענה בדבר זיקת הנאה במקרקעין, הואיל וזיקת הנאה מוגדרת כשעבוד המקרקעין להנאה שאין עמה זכות חזקה במקרקעין. גם טענת הדיירות המוגנת אין בה ממש מחמת ש"תנאי בל יעבור להשתכללותה של דיירות מוגנת בנכס מקרקעין הוא החזקתו בשכירות על פי חוזה או על פי חוק הגנת הדייר" (עמ' 4 למטה, סע' 7).